תקציר: טובי בש-הלברשטאם נולדה בשנת 1930 בעיר ברדיוב שבסלובקיה. במלחמת העולם השנייה נדדה עם משפחתה בין ארצות וערים בניסיון לברוח מאימת הנאצים. היא ואחותה שרדו, יחידות ממשפחתן הגדולה והיפה ועלו ארצה. טובי הקימה את ביתה עם דודי בש, ניצול שואה בעצמו, במושב יסודות שבשפלה ומאז הם שם.
קטע מהספר: …איני יודעת כמה זמן בדיוק שכבנו כך. שבועיים? שלושה? הרגשתי כי אנחנו שוכבים ומחכים למותנו. הוא יגיע בקרוב. זה היה ברור. ובכל זאת הייתה תקווה קלושה שהרוסים יגיעו אלינו לפני הגרמנים ונאחזנו בקרן האור הזו. התקווה נעלמה כששמענו פסיעות מהדהדות שהעבירו בנו צמרמורת. היו אלה הגרמנים… קולות דריכה של מגפיים רמסו את מעט השלווה שנותרה בנו. צעקות רמות בגרמנית כבדה החרישו את אוזנינו. כמעט שלא יכולתי לנשום ולבי פעם בקצב מהיר והפר את השקט בתוכי. הקולות הלכו והתקרבו, מתחזקים מרגע לרגע במקצב מהיר ואחיד. מקצב המוות…