תקציר: כשהיא בת ארבע וחצי נעלמת אִמהּ מביתה בבודפשט. זאת לאחר שאביה נעלם בטרם הכירה אותו. דודתה נעלמה, דודיה ירדו למחתרת ויהודית המבועתת נודדת בין מקומות מסתור ומתקשה בכך שכל בני משפחתה נעלמו לה. בסיום המלחמה אמה חוזרת ממחנות המוות ועולה ארצה עם בתה. יהודית מתבגרת בחיפה, נישאת ומשתקמת.
קטע מתוך הספר: שעות על גבי שעות שכבתי בשקט ובהיתי בתקרה. אוניוקה שלי? איפה את? אוניו, אוניו! זעקתי ללא קול. הזמן לא זז. כמה אפשר לשכב על הגב ולהביט בתקרה? כמה זמן אפשר לא לדבר עם אף אחד? לא לשחק בכלום? לא ידעתי מה מזג האוויר בחוץ. האם השמיים מעוננים? אולי שמש סתווית זורחת? האם בוקר או לילה? איבדתי תחושת זמן ואף איבדתי תחושה בפרקי ידיי ובכפות רגליי. רוב הזמן שכבתי מכווצת, מחכה שאתעורר מהחלום הנורא הזה ואראה את אימא לצדי. היא תספר או תלטף או תבריש שערותיי…