תקציר: אשר עלה ארצה מצ'כיה כפעוט. הוא הצטרף לאצ"ל בהיותו בן 12, התנדב ליחידת 890 בצבא כשהוא עדיין לא בן 17 ונישא לשולי, אותה הכיר כשישבה "שבעה" על חבר נעוריה, שנהרג בהתקלות עם חיילים ירדנים. אשר עשה את דרכו לתוך היהדות, לאחר שהחל להתעניין ביהדותו. שולי והילדים הצטרפו למסע שלו ויחד הם חזרו בתשובה מלאה ועמדו בניסיונות לא פשוטים, שנמשכו עד לפטירתו של אשר בשנת 2008.
מתוך הספר: הלילה ירד לרחובות "פלורנטין" בבת אחת. מכהה את קירות הבתים, משחיר את הצמחים שגדלו פרא בחצרות השכונה ואת הכבישים שהאפירו ונמלאו חריצי זִקנה עמוקים בטרם עת. כשהבתים הפכו מנומנמים ומוגפי תריסים, החלו לחמוק החוצה דמויות שפופות ונחפזות. הן נצלו את האפלה, שכאילו עשתה עמם יד אחת, נגד הבריטים. אשר לא סיים את חובותיו הלימודיים לאותו ערב. לא הייתה לו הסבלנות הנדרשת לכך והריכוז היה ממנו והלאה. מי יכול להתרכז בימים קשים כאלו? הוא שכב במיטה ומבטו נעוץ בתקרה המתקלפת מעליו. בעבר, כשהכל היה עדיין רגוע, אהב להכין שיעורי בית בתוך הדוד הריק, שעמד בעליית הגג. הוא היה מצטנף בתוכו ומחברתו על ברכיו וכך מילא שורות צפופות בכתב נאה. ואילו עכשיו – למי יש ראש לשאלות משמימות? אשר בדק מה השעה. הזמן נמתח כמו גומי. כל דקה נמשכה נצח. אלפי מחשבות התרוצצו בראשו הצעיר וכשגילה שכבר רבע לחצות זינק ממיטתו והחל מתארגן בדממה.